לשמוע שעור זה נא לקשר הלבושים של התורה מסתירים את האור האלוקי שבה
יום שלישי כ"ט אייר תשס"ח
בס"ד
שלום לכולם! אנו סופרים את ימי העומר, הזמן בין פסח לשבועות בהם אנו מכינים את עצמנו לחג מתן תורה, חג השבועות. זה דומה לספירת הימים שאנו נוטים לעשות כשאנו מחכים או מצפים לאיזה אירוע מיוחד. חלק מהצפייה היא לבחון מה אנו מקווים לקבל, ולהביט על הסיבה למה אנו משתוקקים עבורו. התורה , שהיא אור ה', ניתנה למשה ביד ה' על הר סיני. אך שתי המצוות הראשונות של עשרת הדברות יצאו מפי הגבורה, זאת אומרת נאמרו על ידי ה' בעצמו אל כל העם שנאספו בתחתית ההר. זהו חוויה בלתי דומה לשום חוויה אחרת בכל עם בכל עת במציאות העולם חוויה ישירה מפי אלוהים לשש מאות אלף איש ביחד ששינה את כולנו ואת העולם אז ועד היום הזה.
התורה עצמה היא אור אלוהי. אך אין אנו יכולים להשיג את אור התורה באופן ישיר. כפי שמספר לנו התנ"ך לאחר שתי המצוות הראשונות שניתנו על ידי ה' מפיו ממש, העם התרחקו ובקשו ממשה רבנו ע"ה שהוא יקבל את התורה עבורם והם יקבלו אותה ממנו. כמוכן אנו השנה ככל שנה בחג השבועות חוגגים את נתינת התורה כאשר אור ה' מלובש בבגדי התורה בצורה שאנו מסוגלים לקבל אותו בתוך הכלים המצומצמים ביותר שלנו .
לכן אפשר להגיד שכיון שהתורה מופיעה אלינו בעולם הזה מלובשת בבגדי העולם הזה היא במובן מסוים מסתירה את אור ה' מאתנו. אני חושבת שהעובדה הזאת לא מובנת על ידי הרבה אנשים המתבלבלים בין הלבוש בו התורה מלובשת , שהוא המותר והאסור, הקדוש והטמא, שהם שייכים לבגדי התורה, ובין אור התורה עצמה והם עלולים אפילו לזרוק את התורה ח"ו בגלל שאינם מבינים את העניין הזה. רבי יהודה לייב אשלג זצ"ל, המפרש הגדול של הזוהר ושל תורת הקבלה של האר"י ז"ל, דן על נושא זה בהקדמתו לספרו ″תלמוד עשר הספירות″. הוא כותב:
קלד) ורצוי לדעת החוק העליון הזה, שאין לך שום גילוי, אלא במקום שהיה ההסתר. כמו בענייני העולם הזה, אשר ההעדר הוא קודם להוויה, כי אין צמיחת החיטה נגלית אלא במקום שנזרעה ונרקבה. וכן בדברים העליונים, אשר ההסתר והגילוי יש להם יחס, כפתילה והאור הנאחז בה, כי כל הסתר, אחר שבא לתיקון, הנה נגלה בסיבתו האור המיוחס למין ההסתר הזה, והאור שנתגלה נאחז בו כמו אור בפתילה. וזכור זה על כל דרכיך.
קלה) ועם זה תבין מה שאמרו חז"ל, שכל התורה כולה הם שמותיו של הקדוש ברוך הוא. שלכאורה הדבר תמוה, כי מצאנו הרבה דברים גסים, כמו שמות של רשעים: פרעה ובלעם וכיוצא בהם; ואיסור וטומאה וקללות אכזריות שבשתי פרשות השבוע שיש בהן תוכחות, וכדומה. ואיך אפשר להבין שכל אלו יהיו שמותיו של הקדוש ברוך הוא?
קלו) ולהבין זאת צריכים לדעת שלא דרכיו דרכינו; היות שמדרכינו הוא להגיע מהבלתי שלם אל השלמות, ומדרכו יתברך באים לנו כל הגילויים מהשלמות אל הבלתי מושלם. כי מתחילה נאצלת ויוצאת מלפניו השלמות הגמורה. והשלמות הזו יורדת מפאת פניו יתברך ומשתלשלת בצמצום אחר צמצום, דרך כמה מדרגות, עד שמגיעה לשלב האחרון המצומצם ביותר המתאים לעולם החומרי שלנו. ואז מתגלה הדבר לנו, כאן בעולם הזה.
קלז) ומהאמור תשכיל לדעת אשר התורה הקדושה, שלגובה מעלתה אין קץ, הנה לא נאצלה ויצאה מלפניו תיכף כמות שהיא מצויה לעינינו כאן בעולם הזה. שהרי נודע שאורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא (שהתורה והקדוש ברוך הוא – אחד הוא), ובתורה של עולם הזה, לא ניכר זה כלל!…… אלא, שמההתחלה כשנאצלה מלפניו יתברך, הנה נאצלה ויצאה בתכלית השלמות, דהיינו, בבחינת אורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא ממש. וזה שנקרא תורה של (עולם) האצילות, שמובא בהקדמת תיקוני זוהר , דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ( מהותו אורותיו וכליו אחד הם). ואחר כך ירדה מפאת פניו יתברך, ונצטמצמה דרך המדרגה בצמצומים רבים. עד שניתנה מסיני, שנכתבה כמות שהיא לעינינו, כאן בעולם הזה, בהתלבשותה בלבושים הגסים שבעולם החומרי.
קלח) אמנם תדע, שאף על פי שהמרחק שבין לבושי התורה שבעולם הזה עד הלבושים שבעולם האצילות (עולם רוחני גבוה ) הוא לאין ערוך, כנ"ל, עם כל זה, התורה עצמה, כלומר המאור שבתוך הלבושים, אין בו שום שינוי כל שהוא בין תורה של אצילות לתורה של עולם הזה, שזה סוד הכתוב: "אני הויה לא שניתי…" (מלאכי ג', ו').
ולא עוד, אלא הלבושים הגסים הללו שבתורה של העולם העשייה שהוא העולם שלנו, אינם חס ושלום שום פחיתות ערך אל המאור המתלבש בה, אלא אדרבה, שחשיבותם עולה בהרבה לאין ערוך מבחינת גמר תיקונם על כל הלבושים הזכים שלה שבעולמות העליונים. והוא מטעם שההסתר הוא סיבת הגילוי. שההסתר אחר תיקונו בעת הגילוי נעשה לגילוי כמו פתילה לאור הנאחז בה, כנ"ל. וככל שההסתר הוא גדול ביותר, דרכו בעת תיקונו שיתגלה ויאחז בו האור הגדול ביותר. הרי שכל אלו הלבושים הגסים שהתורה התלבשה בהם בעולם הזה, אינם כלל שום פחיתות ערך כלפי המאור המתלבש בה, אלא עוד להיפך, כמבואר.
קלט)וכך כתוב בגמרא: ובזה ניצח משה למלאכים, בטענתו: "כלום קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם?" (שבת פ"ח עמוד ב'): "ואמר רבי יהושע בן לוי בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם, מה לילוד אישה בינינו? אמר להן ″לקבל תורה בא″. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו." (תהלים ח', ה').!"– אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! – אמר לפניו: …מה כתיב בה "לא תרצח" "לא תנאף" "לא תגנב", קנאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו לקדוש ברוך הוא, שנאמר "ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ" (תהלים ח', י').
דהיינו, כמבואר, שההסתר היותר גדול מגלה את האור היותר גדול. והראה להם שבלבושים זכים אשר התורה מתלבשת בהם בעולם המלאכים, אי אפשר שיתגלו על ידיהם האורות היותר גדולים, כמו שאפשר בלבושים של עולם הזה, כמבואר.
קמ) הרי נתבאר, שאין שום שינוי חס ושלום במשהו, מתורה של אצילות, שאורייתא וקודשא בריך הוא חד הוא (שהתורה וקדוש ברוך הוא אחד הוא), עד התורה שבעולם הזה. אלא כל ההבחן הוא בלבושים, כי לבושים שבעולם הזה המה מעלימים את הקדוש ברוך הוא ומסתירים אותו. ותדע, שעל שם התלבשותו יתברך בתורה, הוא מכונה בשם "מורה", להודיעך שאפילו בעת הסתר הפנים, הרי הקדוש ברוך הוא שורה ומלובש בתורה: כי הוא יתברך "מורה" והיא "תורה". אלא שלבושי התורה הגסים לעינינו המה בחינת כנפיים, המכסים ומסתירים את המורה יתברך, המלובש ומסתתר בהם. אמנם, כשזוכה האדם לגילוי פנים בתשובה מאהבה, נאמר עליו "…ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל', כ'). כי מאז ואילך אין לבושי התורה מכניפים ומסתירים עוד את המורה, ונתגלה לו לנצח כי אורייתא (התרה) וקודשא בריך הקדוש ברוך הוא) אחד הם. עד כאן לשונו.
ממה שכותב הרב אשלג אנו מבינים שעלינו להתמודד עם היום -יום. עם המותר והאיסור אם הכן והלא, מרגע לרגע מיום ליום. אך לא להתייאש, דווקא הלבושים הגסים האלו שהתורה לבושה בהם בעולם הזה הם חשובים לאין ערוך עבור תיקון העולם יותר מהלבושים השייכים לעולמות העליונים .כי במקום ההסתרה הגדולה ביותר יש את האפשרות לאור הכי גדול.
השנה, כאשר אנו מסיימים לספור את ימים האחרונים של ספירת העומר בצפיה שוב לחג בשבועות בו ה' נותן לנו את המתנה הגדולה של התורה היום כאז עבור כל האנושות, הבה נתפלל שנזכה כולנו לצפות באהבה ובעונג לקבלת התורה והאור האלוקי הטמון בה.
חג שמח לכולכם,
ידידה
