שעורים מידידה באור כתבי הרב יהודה ליב אשלג

שמע ישראל

Yedidah — Thu, 27 Jan 2011 10:35:27 +0000

"שמע ישראל" הן בין המילים הראשונות שאמא יהודיה מלמדת את פעוטה, והן המילים האחרונות שנגיד במותנו. למה מילים אלו כה חשובות? להגיד המילים של "שמע ישראל" היא לחבר מחשבה, קול, ודבור באמונתנו באחדות ה'. אחדות ה' היא לא דבר שנו מחווים בחיינו כמובן מאליו. יש ריבוי צורות , ריבוי הנהגות. אנו מחווים גם טוב וגם רע בחיינו. היהודי מצביע על האחדות שמתחת לכל, האמונה האיתנה בבורא אחד ושמטרתו במעשיו היא אחת.

http://www.nehorapress.com/115470/audio-classes-heb להקשיב עכשו

אהבת ה' שעור ג': בטוב וברע

Yedidah — Wed, 10 Nov 2010 16:32:32 +0000

לאהוב את ה' זה דבר קשה: גם כשנסיבות חיינו מאירים אלינו יש לנו הרגשה שזה מגיע לנו…. וכשאנו נתונים נסיבות קשות זה מעיק עלינו, כך שקשה לאהוב את הבורא. איך אפשר לאהוב ממקום אמיתי ומהלב. להשאיר את הלב פתוח? הזוהר מדריך אותנו במצווה השורשית הזו. הקשב עכשו

http://www.nehorapress.com/115470/audio-classes-heb

אהבת ה

Yedidah — Tue, 12 Oct 2010 15:42:46 +0000

אהבת ה' היא מצווה שורשית מכל התריג מצוות. אבל האם בכלל יש לנו את האפשרות לקיים מצווה זו? האם אפשר לצוות על רגש? ומה א אנו עוברים תקופה קשה בחיינות האם אפשר לצוות על אהבה ה' ? בשעור זה אנו לומדים לאיזה מדרגה צריך להגיע לפני שאנו יכולים לאהוב באמת

http://www.nehorapress.com/115470/audio-classes-heb להקשיב לשעור .

חגי תשרי: פירוש אמיתי על הסמלים הקשורים אתם

Yedidah — Fri, 03 Sep 2010 09:28:40 +0000

חגי תשרי כוללים הימים הנוראים: ראש השנה ויום הכיפורים. עבור הרבה אנשים הם מעלים דמויות על איש זקן יושב בשמים עם מאזניים וספר. דמויות האלו של ראש השנה מעוותות בהחלט. אך הם חזקות במודעות היהודית. גם שפת התפילות מחזקות דמויות אלו אם לוקחים השפה כפשוטו. אך שפת התפילות נובעת משפת הקבלה, הסוד שכתוב בצופן. על ידי לימוד הקבלה לפי פירושו של הצדיק הגדול הרב יהודה לייב אשלג אפשר ללמוד את פירושו האמיתי של שפה זו ולהפוך החוויה של ראש השנה ויום כפור לחוויה של שמחה נתינה ורצון. להקשיב : ימים נוראים

עבור שנה מתוקה

יראת ה' ג': מהותה האמיתית והכנגד, פחדים ומה הם גורמים:

Yedidah — Wed, 07 Jul 2010 15:57:12 +0000

המהות שליראת ה'

רבי שמעון בר יוחאי ממשיך את דרשתו על יראת ה' בזוהר בהתבוננות על מותה האמיתי של יראת ה' ושורשה. ומצביע על המודעות שאנו עלולים להתפסבה אם אנו לא נאחזים ביראת ה' כראוי. מצבי נפש לא רצוים הקורים לכולנו. להקשיב

http://www.nehorapress.com/115470/audio-classes-heb

יראת ה' ב:-יראת ה' כראשית וכבסיס היחס שלנו עם הבורא

Yedidah — Wed, 07 Jul 2010 15:38:13 +0000

היופי שביראה: השער לאמונה

יראת ה' נקראת במקרא ראשית חכמה וראשית אל הדעת. מתברר שללא יראת ה' אי אפשר להשיג שום ספירה של אור ה'. ענין זה לא פלפול פילוסופי אלא חשוב לחיים שלנו להקשיב לשעור (כ10 דקות)

http://www.nehorapress.com/115470/audio-classes-heb

יראת ה' א: יראת ה' -הפחד להיות בפירוד מבורא העולם

Yedidah — Wed, 07 Jul 2010 15:28:19 +0000

יראת ה' הראשונה מהמצוות שרבי שמעון בר יוחאי בספר הזוהר מצביע עליהן כמצוות שורשיות. אבל מה היא באמת? להרבה אנשים יש דעה מוטעה מאד לגבי מהות מצווה שורשית זאת. להקשיב לשיחה (עשר דקות)

http://www.nehorapress.com/115470/audio-classes-heb

יראת ה' האמיתית: הפחד להיות בפירוד עם האלוקות

שתי החלטות בוזמנית

Yedidah — Fri, 05 Mar 2010 07:38:05 +0000

רוצה לשמוע לשיחה זאת בהקלטה? (10 דקות) http://www.nehorapress.com/115470/audio-classes-heb

האם אי פעם מצאת את עצמך במצב הלא נוח כשמבקשים ממך יותר ממה שאתה יכול לתת? הרגשה של פחד להגיד "לא", כשעמוק בלבך אתה יודע היטב שמה שמתבקש ממך זה מעבר יכולתך? אנו לומדים מהקבלה, שהמצב של הפרצוף הרוחני הראשון, שנוצר לאחר שהתרחש הצמצום, היה אותו דבר.

באין סוף, שהוא המקור והשורש של כל המציאות, האור והכלי נמצאים באחדות פשוטה. האור, שהוא הטוב שה' יתברך רוצה לתת לנבראים אלינו, בורא כלי שיכול לקבל את הטוב הזה. וכלי זה הוא בעצם הרצון לקבל. רצון זה הוא השורש של כל נברא. וכך הם אור וכלי בתוך האין סוף באחדות פשוטה ונפלאה לפי סוד הכתוב "הוא ושמו אחד". כאשר המילה "הוא" מתייחסת ל"אור" והמילה "שמו" מתייחסת לכלי.

ואז אומר האר"י הקדוש "עלה ברצונו". זאת אומרת שלמרות שבאין סוף האור והכלי נמצאים באחדות נפלאה, קורה התפתחות נוספת. הכלי דורש להיות כמו האור, ובמילים של הרב אשלג, הכלי רוצה לדמות לאור, כמו שכל ענף רוצה להדמות לשורשו. ולכן הכלי הזה מודיע לאור "אני רוצה לתת, ואני לא רוצה לקבל אלא לתת, ובכך להשיג יתר דבקות, יתר אחדות". הרגע זה של עלית הרצון של הכלי ליתר דבקות עם האור, הוא הרגע שבו מתחיל השתלשלות כל העולמות.

להבין איך מרצון להדמות לאור גורמת השתלשלות העולמות אחד מהשני עד שאנו מגיעים לעולם הזה, אנו צריכים לדעת שיש חוק: אין כפיה ברוחניות אלא הכל מתנהל לפי הרצון. אם הכלי מחליט שרוצה לתת, ולא לקבל את האור, האור לא יכפה את עצמו על הכלי, אדרבה יסתלק מהכלי. הסתלקות האור מהכלי נקראת בלשון הקבלה הצמצום.

ברגע זה מה נשאר במציאות? כלי שבכל זאת כלי, עם רצון לקבל את האור, והוא ריק, ואור, שרוצה להשפיע את טובו לכלי.

אז נמשך האור שוב פעם לכלי; אך למרות רצון הכלי לקבל שאכן קיים, בכל זאת הכלי מעדיף להיות בהשתוות הצורה עם האור ולהדמות אליו . הכלי דבק במטרתו ורוצה להשפיע כמו האור ולא לקבל. ולכן הוא מתגבר על רצונו ודוחה את האור . התגברות זאת של הכלי על רצונו לקבל נקראת "מסך" בלשון הקבלה. וכך מתחיל דו שיח חדש בין האור ובין הכלי שבו הכלי עומד בסירובו לקבל, והאור מתמיד ברצונו להשפיע לכלי. הדינמיקה הזאת ממשיכה עד שהכלי מבין , על ידי ההפצרות החוזרות של האור, שעל ידי קבלתו מהאור את האור הוא עושה טובה מאד גדולה לאור ובעצם משפיע לאור.

התגברות זאת של הכלי על רצונו האוריגינלית וסירובו לקבל אך ורק בגלל שהוא ריק, בורא מציאות חדשה. מציאות שלא היתה קודם בפועל בעולמות. מציאות זאת נקראת רצון לקבל בעל מנת להשפיע. זאת אומרת של על ידי זה שהכלי מקבל את האור הכלי נותן נחת רוח והנאה לאור כי הוא מאפשר את נתינת האור אליו.

אמנם כיון שהחלטה הזאת נובעת מצד הכלי ולא מהמאציל , הכלי לא מסוגל לקבל את כל האור כמו שקבל באין סוף , אלא יש עכשו אפשרות לכלי לקבל רק חלק מהאור בלבד. הרב ברוך שלום הלוי אשלגזצ"ל מציע דוגמא כמו שבמקום הכלי מקבל 100% אור כמו באין סוף, הכלי עכשו יכול לקבל רק 20 % מהאור על מנת להשפיע נחת רוח לאור.

החלק שהוא יכול לקבל על מנת להשפיע לאור נכנס לתוך הכלי ונקרא "אור פנימי" , ויתר האור, שעליו לא יכול לכוון בעל מנת להשפיע, חייב להישאר מחוץ לכלי ונקרא "אור מקיף" .

אז יש לנו מציאות שבו הכלי, שהוא הפרצוף הרוחני הראשון בכל העולמות אומר לאור "כן" לאור שיכול לקבל על מנת להשפיע, ו"לא" לאור שלא יכול לקבל, בו זמנית.

כשאני מסתכלת על תהליך זה אני רואה שמה שחשוב לכלי בעולם הרוחני העליון הזה הוא להישאר בקדושה וללכת עם ההחלטה הראשונה שלו להדמות לאור. וכיון שהוא לא יכול ליישם את החלטתו ב100% הוא חייב לפעול בשני כיוונים בבת אחת.

גם אני. כשאני לא יכולה לעשות 100% ולהשאר בקדושה שלי, עדיף להגיד "כן" לאור שאני כן יכולה להתמודד אתו בקדושה ו"לא" ליתר. השגת מועט , השגת. איני יכולה לתקן את כל כולי ביום אחד. התיקונים שלי צריכים לבוא אחד, אחד. כל אחד לפי היכולת הספציפית שלי ובמידה שאני יכולה להתגבר ולהתמודד עם עצמי ולהשאר בקדושה.

ומה באמת קורה ליתר האור שנשאר מחוץ לכלי? יהיו לי הזדמניות אחרות.

כמו בעולמות העליונים בהמשך יש זווגים מרובים,זאת אומרת פגישות חדשות בין האור ובין הכלי, ולאט לאט כל האור שהיה בהפרצוף הראשון מחוץ לכלי בבחינת אור מקיף יכנס לכלים בסופו של דבר. וכשהכל נכנס זה יהיה עד גמר התיקון..

באהבה ידידה

?יום כפור והזהות שלנו. מי אני באמת

Yedidah — Thu, 24 Sep 2009 11:21:08 +0000

בס"ד
עוד מעט והיום הגדול יום כיפור בא אלינו. בתורה כתוב :"והיתה לכם לחוקת עולם בחודש השביעי בעשור לחודש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם: כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהר: שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשותיכם חוקת עולם.( ויקרא טז כט)

ואני תהיתי מה פירוש המילה "כיפור", ומה עניין "נפשותיכם"?
ב"פירוש הסולם" של הרב יהודה לייב אשלג כתוב "בזמנים ראשונים כשהנהר הזה היה מושך מימיו למטה היו ישראל נמצאים בשלמות, כי היו זובחים זבחים וקרבנות לכפר על נפשותיהם (הקדמת ספר הזוהר אות צו)
כדי להבין מה בדיוק עשו בני ישראל בעבודה הזאת צריך להתבונן על ההרכב של עצמנו. איך אנו בנויים. נתחיל מהרובד החיצוני: יש לנו גוף, שעשוי מעור ועצמות ובשר וכו', ובפנים זה יש לנו נפש בהמי שמפעיל את הגוף ונותן לו חיות. בפשטות אנו לא צריכים לצוות על הלב לפעום, ברוך ה', הלב מבצע פעולה זו לבד. נפש הבהמי נותן לגוף את החיות אך גם את הרצונות והתאוות. תאוות שיש לנו במשותף עם החיות, לאוכל ,לנוחיות, לביטחון, לשלטון, וכו'.אם נכנס עוד רובד פנימה אנו לומדים שיש לנו את נקודת הנשמה, שהיא חלק אלוה ממעל. לכל אחד יש את הנשמה האלוהית הזו אך כמה שהיא מתפתחת מעבר לנקודה קטנה תלוי על כמה אנו מזדהים אתה ופועלים לפי קדושתה. ענין זה שונה בין אדם לאדם כמה מאמץ הוא מכניס למטרה זו.
אז השאלה שאני שואלת את עצמי היא איזה מכל החלקים האלו הוא ה"אני האמיתי"? יש לי את הגוף, יש לי הנפש הבהמי ויש לי הנקודה של הנשמה הקדושה שבלב. איזה מהם הוא אני? אם אנו חוזרים לקטע שלמדנו בזוהר יש בו רמז. כשישראל היו במצב שלמות היו מקריבים קרבנות לכפר על נפשותיהם. עכשו רואים שהחלק שהם מכפרים עליו זה הנפש הבהמי שלהם. למה היו צריכים לכפר עליו? לכפר זה כמו המילה לתת כופר . למה אנו צריכים לתת כופר עליו? התשובה היא בגלל שהתבלבלנו. זה מקרה של הזדהות מוטעה.
אני חשבתי שהנפש הבהמי הוא האני האמיתית, התבלבלתי. אני די בטוחה שהאני האמיתי לא הגוף, זה קל להבין. התחלתי בגוף של תינוק, והגוף משתנה כל הזמן. לרובנו זה ברור שאנו לא הגוף. אך כיון שהנפש הבהמי כולל בתוכו האגו, התאוות, ואפילו האישיות, כולנו מתבלבלים פה וחושבים שהוא ה"אני" האמיתי. האמת היא שבלתי אפשרי לחיות בעולם ולא להתבלבל, וכיון שאנו מזדהים אתו הוא גורם לנו לחטוא. זה בעצם מהווה החטא, שאנו תאבים למשהו וחשובים שזה משאנו רוצים באמת. כשאנו רודפים לאחר משהנפש הבהמי אומר לנו.
איך עם ישראל היו מכפרים עליו? היו לוקחים בהמה ( הקרבנות לא היו סתם קרבנות של בהמות אלא נלקחו בהמות שייצגו את החלק של הנפש הבהמי שרדפנו אחריו). והיו סומכים ידיים על ראש הבהמה ואומרים וידוי על הבהמה. ואחר כך היו מקריבים אותו לקורבן. אפשר לראות אלמנטים אלו בסדר התפילה ביום כיפור. היום אין לנו קרבנות אך העבודה שבלב, התפילות, עומדת במקום הקרבן. וגם יש הוידויים בסדר התפילה של יום הכיפורים.
.
מה אנו מענים ? הנפש הבהמי. אנו לא מאכילים אותו ולא ממלאים תאוותיו ביום זה. זה הכופר שאנו משלמים ובזה אנו מקבלים בחזרה את הזיהוי האמיתי שלנו. אנו לא הנפש הבהמי אנו באמת חלק אלוקה ממעל ששוכן בתוכנו בנשמה. וכך אנו עושים תשובה שהיא בעצם תשוב ה.' שתשוב הה' בתוכנו למקום המרכזי הפנימי והאמיתי שתהיה בית לשכינה הקדושה שבתוכנו. עבודתנו ביום הכיפורים מנקה ומטהרת אותנו מהבלבול על עצמנו מהותנו, ונותנת לנו להתחיל את השנה החדשה נקיים מאשליות ובלבולים קודמים ולהתחיל שוב בהבנה אמיתית של העצמי שבתוכנו.

שנזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה

שמות האלוקיים

Yedidah — Fri, 05 Sep 2008 09:43:01 +0000

להקשיב לשעור זה השמות האלוקיים

בס"ד

שלום לכולם

המקובל האלוקי הארי זצ"ל כותב בספרו "עץ חיים":

"קודם הארבע עולמות אלו היה האין סוף, הוא ושמו אחד באחדות נפלא ונעלם יתברך שאין כוח אפילו במלאכים הקרובים אליו ואין להם השגה באין סוף יתברך, כי אין שום שכל נברא שיוכל להשיגו להיות כי אין לו מקום ולא גבול ולא שם."

משפט זה של האר"י הקדוש ברור ויסודי. האר"י אומר בפירוש שבלתי ניתן להשיג את בורא העולם. אדרבה, אין לו שם . ובכל זאת יש שמות עבור האלוקות שאנו קוראים בתנ"ך, למשל: א-ל, ש-די, ה' צבאו"ת, השם המפורש, אדונ-' ואחרים. לכן עלינו לשאול: אם אין לבורא-עולם שם, כמו שכותב האר"י, אז מה הם השמות האלו?

התשובה היא שהשמות עבור האלוקים שאנו קוראים בתנ"ך מתייחסים לאורו המתפשט ממנו יתברך. לא רק זה, אלא שבאין סוף ברוך הוא האור מתפשט בהשוואה אחת; זאת אומרת אור פשוט שאין בתוכו הבחן מדרגות או הבחנות שונות. אך במדרגות הבאות לאחר האין סוף, האור מתקבל בכלים שונים שהם סופיים. זאת אומרת שכן נותנים סוף וגבול לאור. כך שכל כלי מקבל כמות ואיכות האור לפי מדרגתו וטיבו. כך שכל שם של ה' מתיחס לכלי שונה שבו האור מתקבל.

שאלה: מה הוא אור האלוקי, ואיך מגדירים אותו?

הרב אשלג, המקובל הגדול, זכר צדיק לברכה, מגדיר את האור האלוהי כשפע המתפשט מה', כטוב שה' רוצה להעניק לנבראיו. האור הוא "יש מיש" זאת אומרת שהאור לא נברא, אלא הוא התפשטות מעצמותו יתברך. אמנם, לפי ההיגיון אנו צריכים לחשוב שיש הבדל בין עצמותו יתברך ובין האור, אחרת לא היינו קוראים לאור "אור", וגם לא היינו יודעים שום דבר עליו. הרב אשלג זצ"ל מתיחס לנקודה זו בפירושו הגדול על "עץ החיים" של האר"י, הנקרא "תלמוד עשר הספירות". הנה מילותיו:

תלמוד עשר הספירות חלק א פרק א אור פנימי אות נ:

"הרצון לקבל נכלל תיכף עם התפשטות האור מהשורש, שהרי בזה נבחן, שיצא האור מהמאציל וקנה לו שם בפני עצמו, דהיינו התפשטות מהמאציל. וכל עוד שלא נכלל בו שינוי הצורה הזו של רצון לקבל, הנה ודאי שעדיין בחינת מאציל הוא ולא בחינת התפשטות הנעתקת ויוצאת מהמאציל. כי ברוחני לא יצויר שום הבדל, זולת על ידי שינוי צורה." עד כאן לשונו.

מזה אנו מבינים שרצונו של הבורא הוא לתת טוב, ורצון זה ברא תיכף ומיד את הרצון לקבל את טובו. את הרצון לקבל הזה הקבלה מגדירה בשם "כלי" והוא מוגדר כ"יש מאין", ובעצם מהווה את כל החומר המחודש בבריאה. כיון שחומר זה נכלל תיכף באור, האור נהיה "אור" ולא "עצמות", כי חומר זה בודאי לא נמצא בעצמותו יתברך.

כל חכמת הקבלה נמשכת מנקודה זו.

העניין הוא שהרצון לקבל הזה המתחיל ככלי בכוח בלבד, הנכלל בתוך האור, צריך להתפתח עד שהוא עומד וקיים בזכות עצמו. הנה המשך מילותיו של הרב אשלג:

"אמנם כל כמה שאין גילוי לרצון הזה, מכוח הנאצל מצד עצמו, אינו עדיין קבוע בנאצל. כלומר שהנאצל צריך להשתוקק לקבלת השפע, שאז נבחן שנגלה הרצון לקבל מכוח הנאצל מצד עצמו. והנה ההשתוקקות הזו אי אפשר שתהיה אלא רק בעת שאין בו השפע, כי אז יתכן שישתוקק אחריו באופן שיתגלה בו מכוחו עצמו את הרצון לקבל. ואז נשלמים כלי קבלה בקביעות."

סיפור הכלים, המתחיל ככלי אחד הנמצא בפוטנציאל בתוך עולם האין סוף עד שהוא נהיה כלים שונים ומרובים, הרי הוא סיפור העולמות הרוחניים, השמות האלוקיים, והנשמות.

באין סוף ברוך הוא היה כלי אחד, והכלי ההוא והאור ההוא היו אחד באחדות פשוטה, ללא הבחן מדרגות.

ההבדל בין האין סוף וכל העולמות שבאו אחריו נובע מהעניין שבאין סוף הכלי לא שם גבול על האור. הנה מילותיו של הרב אשלג בנקודה זו:

תלמוד עשר הספירות: חלק א פרק א

אור פנימי

"אור אין סוף":

ויש להקשות כיון שאין לנו שום השגה באין סוף. אם כן איך נדעהו בשם? שהרי כל שם מורה על השגה אשר אנו משיגים בו על פי הוראתו ומשמעותו של אותו השם, כנודע. ואין לתרץ כי השם "אין סוף" מורה רק על שלילת השגה שאם כן היה לנו לכנותו בשם "בלתי מושג". והעניין הוא כי השם הזה מורה לנו את כל ההבחן שיש בין אין סוף אל כל העולמות שמתחתיו. והוא, כי בחינת הצמצום שנעשה אחר האין סוף, הנה בכל מקום שהכוח הזה מתעורר הוא מצמצם שם את האור, שעל ידי זה מסתיימת ההארה ההיא ומגעת לסופה. ולפיכך כל סוף וסיום שישנו מכל הארה ובכל פרצוף אינו נמשך רק מכוח הצמצום. ולא עוד אלא שמסיבת הסוף וסיום ההוא יוצאים ומתחדשים כל ההוויות ומילואיהן וכל השינויים, שאך נמצאים בעולמות." עד כאן לשונו

בכל העולמות שלאחר האין סוף, הפרצופים והכלים המשתלשלים אחד מהשני בשרשרת של סיבה ומסובב, האור מוגבל על ידי הכלי. כל כלי מסוגל לקבל רק חלק מהאור לפי השתוקקותו ולפי יכולתו להשפיע. כל כלי מושך לעצמו האור המיוחס אליו. הכלים הראשונים שיש בהם הכר לאחר התחלת כל התהליך הזה של הבריאה הנקרא בשם "צמצום", הם הכלים שאנו קוראים להם "עשר הספירות." הם הכלים הדקים ביותר אך הם לא אין- סופיים, כל אחד סופי ומושך בחינה אחת מהאור האלוקי בלבד.

כל עוד שהכלים משנים את צורתם מהאור האלוקי — זאת אומרת משתמשים יותר ויותר ברצון לקבל שלהם שבשינוי צורה מרצון של האור, שהוא להטיב, —הכלים נהיים יותר עבים ופחות מסוגלים לקבל את אור ה'.

הספירות ידועות על ידי שמות שונים בחכמת הקבלה. בעיקר הן נקראות בשמות "כתר" "חכמה" "בינה" "תפארת" ו"מלכות", תפארת כוללת בתוכה את "חסד" "גבורה" "תפארת" "נצח" "הוד" "יסוד" . עוד שמות עבור ספירות אלו הם השמות האלוקיים שאנו מוצאים בתנ"ך. "א-ל" למשל הוא חסד ; השם המפורש הוא תפארת ; אדונ'י הוא מלכות. כך אנו רואים ששמות האלוהים אינם מתייחסים למה שנקרא "עצמות" אלא מתיחסים לבחינות השונות של אור ה' כמו שנגלה על ידי כלים אלו הדקים אך הסופיים .

אולי בשלב זה אתם אומרים לעצמכם שהנושא הזה מעניין בצורה תיאורטית אך האם זה רלוונטי לי בחיים שלי היום? אני חושבת שאכן כן הוא.

איך שאנו משיגים את אור ה' תלוי באיזה כלי אנו בוחרים לחשוב עליו. כלים של חודש אב למשל, שאנו בדיוק יצאנו ממנו, הם כלים של כעס ושל משפט. חודש אב הוא חודש של חורבן בתי המקדש, חודש שבו אירע חטא העגל ושבירת הלוחות הראשונים, גירוש היהודים מספרד ובימינו מגוש קטיף ועוד הרבה מאורעות טרגיים. אבל עכשיו אנו מבינים שזה לא ה' בעצמו שהוא כועס, אלא אלו הם הכלים שאיתם אנו מקבלים את אורו. עכשו אנו בדיוק עוברים לחודש אלול שראשי תיבותיו הם לפי הנוטריקון לאלול: "אני לדודי ודודי לי". זה החודש אשר בו משה עלה על ההר שנית לבקש סליחה מה' עבור העם שבאמת הצטערו על מה שהם פגמו ותשובתם התקבלה.

מזה אנו לומדים שאנו יכולים להשתמש בשם ה' —"דודי", כמו שאור ה' נקרא בספר שיר השירים, ולמשוך את אור ה' כ"דודי לי" אם זה רצוננו. להודות על הטעויות שעשינו ועל הפירודים שגרמנו ולרצות להיות ביחד שוב פעם. השם "דודי" מושך האור של אהבת ה'.

לאור ה' יש הרבה שמות. איזה שם אתה בוחר או את בוחרת?

חודש טוב! ידידה